1- מקץ

ידידים וחביבים כולכם יודעים את המדרש כאן-"ויהי מקץ שנתיים ימים", שזה מרמז על הפסוק באיוב: "קץ שם לחושך", שהשי״ת עשה קץ וסוף לחושך, וזה עמוק מאוד כי זה באמת כל העניין של חושך שהוא דבר שיש לו סוף וקצבה, אבל לעומת זה כל דבר שבקדושה אין לה הגבלה כלל ונקראת אין סוף.
פרשת מקץ חלה תמיד בימי חנוכה, כי בזמן בית המקדש בימי החשמונאים, רצו היוונים להביא חושך לעולם, וכמו שהמדרש אומר 'וחושך על פני תהום זו מלכות של יון', כי הם באו בחכמה חיצונית, דהיינו לומר כי אין שום דבר בפנים, אין שום שרשים כמו העץ הדעת, ואין נשמה בגוף רק הכל בחוץ, זה מה שהתורה קראה חושך, וזה מרומז בתיבות אלו ״וחושך על פני תהום״ שהחשכות הוא ענין של תהום, אבל הקב״ה ברוב רחמיו קץ שם לחושך, וזה ע״י אור של קדושה.
והם נרות חנוכה הקדושים, כי הנר מורה על הנשמה, ״נר ד׳ נשמת אדם״, ומדליקים אותה בפתח הבית שיהא נראה גם בחוץ, לפרסם הנס כי היוונים כבר הלכו ותמו כי יש להם קץ, אבל אנחנו עם בני ישראל, חיים וקיימים לעד, כי אנחנו יודעים את קדושת הנשמה שנתן בנו ד׳.
הגמרא אומרת נר משום שלום בית, כי אור מורה על שלום ושלווה, שזה מצוותו של אהרן הכהן האוהב שלום, להביא אור בכל בית ובכל רחוב, וע״י אור השלום באים לידי שמחה- 'ליהודים היתה אורה ושמחה'.
כולכם יודעים שביום כיפור הקב״ה מוחל את עונותינו, אבל מתי הקב״ה מתקן ומנקה את הלב שלנו, זה בימי חנוכה אז הקב״ה מנקה את ליבנו מכל פגם ושנאה, באלו הימים קדושים מאיר לנו ד׳ בתוך לבנו ומאיר עינינו לראות את גודל קדושת מעלת חברנו, ואלו הימים בכח אהרן הכהן האוהב שלום המדליק את הנרות, ואיך עושים שלום בין אנשים זה רק ע״י שמנקים את הלב מכל שנאה, אז רואים רק טוב על השני, ואז כשהלב טהור יכולים למסור וללמוד התורה הקדושה עם בנינו שיש להם לב כ״כ טהור, וזה הפח שמן שלעולם עמוד בטהרה. ויה״ר שבזכות אורות של חנוכה המשפיעים שלום בעולם נזכה לביאת משיח גואל צדק במהרה בימנו!!!
אני רוצה עכשיו לגעת בעומק של העומק.
כולם חושבים שאדם וחוה גורשו מגן עדן מפני שהם אכלו מפרי עץ הדעת. זה לא נכון. אחרי שאכלו מהפרי האסור הם עדיין היו בגן עדן, והקב"ה דיבר איתם. מתי גורשו אדם וחוה מגן עדן?
אחרי שהם דברו דברים רעים אחד על השני…
ה' שאל את אדם: מה עשית? הוא אמר: 'האישה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל.' הוא הטיל את האשמה על אשתו. מיד כעס הקב"ה: כך אתה אוהב את אשתך? איך לא תבוש לדבר דברים רעים על אשתך? ברגע זה היתה חוה צריכה לקפוץ ולומר: 'תסלח לו, ריבונו של עולם. זה הכל באשמתי.' אבל היא לא אמרה דבר. היא אמרה לעצמה: 'אם ה' כועס על אדם, זו בעיה שלו. מה אני יכולה לעשות? אדאג קודם לעצמי.' וכשה' אומר לה: 'מה זאת עשית?', היא אומרת: 'הנחש השיאני ואוכֵל.' אמר הקב"ה: עם שניכם אני לא מסתדר… אז הם מצאו את עצמם מחוץ לגן העדן.
דעו לכם, אין דבר שמשפיל את האדם יותר מלדבר לשון הרע על השני. אם אני מתחיל לדבר על מישהו, ה' ישמור, ואני אומר: 'האדם הזה מגעיל' – מה באמת קורה? ספק גדול אם הצלחתי ללכלך את מי שעליו אני מדבר. מה שבטוח הוא, שמי ששומע אותי חושב בלבו פנימה שאני הוא המגעיל. את עצמי לכלכתי… היוונים רצו ממש לחלל את הקדושה של הבית היהודי.
כשם שנכנסו לבית הגדול – לבית המקדש, וטמאו את הכל, כך הם רצו לטמא כל בית יהודי. והדבר הראשון שעשו: הם גזרו שכל אישה יהודיה שתינשא צריכה להיות בלילה הראשון עם קצין יווני. 'תיבעל להגמון תחילה.' אתם יכולים לתאר לכם איך הרגישו הכלה והחתן אחר כך? נורא, נכון? והתיקון הגדול היה: 'המליך אות סמ"ך בשינה'. התיקון הגדול היה שהחתן לא יעזוב את אשתו, אלא יחפה עליה ויחזיק בה. 'את יכולה ליפול עלי…' אתם יודעים מהי הקירבה הכי גדולה? כשאני יכולה, או כשאני יכול, להירדם בזרועותיך. שמתם לב? ילדים קטנים נרדמים הכי טוב בזרועות הוריהם. איזו קירבה!
למרבה הצער, אחרי שהם גדלים, הם כבר לא כל כך קרובים… המליך אות סמ"ך בשינה.' 'שינה' היא הזמן שאני שוכב, נופל. הנשמה איננה מאירה.
זהו המבחן הכי עמוק בין איש לאשתו: כמה אתם קרובים אחד לשני כשאתם ישנים? כמה אתם יכולים להחזיק אחד בשני כשאתם ישנים? כמה אתם יכולים לתמוך אחד בשני? אתה ישן, או את ישנה, כלומר: עושה את הכל לא נכון – ואני לא אפסיק לתמוך בך. זה התיקון הכי גדול לאדם וחוה. אתם יודעים, יש הרבה תיקונים לחטא אדם וחוה.
בשבת ויום טוב, המצוה לאכול ולשתות היא תיקון החטא ברובד החיצון. אכילה קדושה מתקנת אכילת איסור. בשבת ויום טוב, האכילה שלנו היא מ'עץ החיים'.
אבל בחנוכה, אין מצוה לאכול ולשתות. מהי המצוה של חנוכה?
'נר איש וביתו.' 'להודות ולהלל' – ההיפך של לשון הרע. חנוכה הוא עומק התיקון של החטא. חנוכה הוא התיקון של היחסים בין אדם וחוה שלא תמכו אחד בשני.
געוואלד, כמה זה עמוק…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>