2- כי תשא

ידידי וחביבי כולכם יודעים את דברי רבינו שלמה בר יצחק זי"ע רש"י ז"ל בהתחלת דבריו לפרשתנו: "כי תשא"- 'לשון קבלה', מה שאנחנו מתקנים בימים האלו- בחודש אדר הוא ה"קבלה" כמו שנאמר במגילת אסתר, "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲבוֹר".
ע"פ חסידות אם יש אדם קמצן שאינו יכול להוציא פרוטה מכיסו, הסיבה לחוסר יכולתו זו היא, שלא קיבל את כספו שלו כראוי, כי מי שיודע באמת לקבל הכל מהשי"ת, כמו שצריך, וברור לו מי הנותן את הכסף ומי מקבל את הכסף, איך יתכן שאינו יכול לתת מכספו לחברו כדי ליהנות ממנו. נמצא שע"י זה שכל אחד נותן רק מחצית השקל, הוא מראה שהוא אינו שלם בלי חברו. כל אחד שמכניע את עצמו כלפי חברו, מזאת הקבלה נעשה הוא כופר נפש לד.'
האי'זביצר הקדוש מביא את דברי הרא"ש ז"ל בדין מי שגנב מחברו כלי כסף השווה מאתים מנה, והנגנב חשב שזה כלי נחושת השווה רק מאה מנה, ונמצא הגנב ונמצא שמכר את הכלי, פוסק הרא"ש שישלם רק כפל מכמה ששווה כלי נחושת (במחיר שהגנב מכר) ולא ככלי כסף שהיה באמת. ועומק העניין הוא: כי החפץ שייך לבעליו רק לפי ערך שזה שווה בעיניו של הבעלים (דהיינו הבעלים שעכשיו חושבים שזה כלי נחושת, לא ישתמשו בזה לדברים שהיו משתמשים לו ידעו שהכלי זהב).
נתן אם כן להבין מדברי האיזביצר שאם יהודי חושב שהאידישקייט שלו סבירה, הוא לא ישתמש בכל הפוטנציאל הגדול שלו להתקדם, כי אין לו הערכה לדבר הזה כמה ולאן הוא יכול להגיע כי קשה לדעת ערכו של כל דבר, ורק לאחר שאבדת אתה מרגיש בחסרון בגודל והיקף החסרון.
לכן מה שטעו בחטא העגל היה מחמת שקבלת התורה לא הייתה נטועה ועמוקה כל כך בלבבם, וחשבו שהתורה לא שווה כל כך הרבה, אבל משה רבינו, כשירד מן ההר, מיד שבר את הלוחות החדשים, לומר ,כי אם עדיין לא הבינו את הערך הגדול של התורה הקדושה, צריכים לשברה כדי להגיע ולהבין מה שאבדו. בלוחות השניים לא שכחנו את הלוחות הראשונים ואת גודל האבדה וכל הלוחות ביחד הראשונים והשניים הושמו בארון, לבל נשכח את גודל מעלתה וקדושתה של התורה.
אחר זה המעשה הגענו לדעת שקבלת התורה לא הייתה מעשה חד פעמי ישן, אלא בכל יום אנו מקבלים את התורה מחדש, ומברכים על זה בברכתה ברוך אתה ד' נותן התורה.
המנהג בימים הקרובים לפורים לתן מחצית השקל, המנהג יפה מאוד, וזה כתוב בפרשה שלנו. כי שקל שלם מורה על שני לוחות הברית שלמים, אבל מחצית השקל מורה על שברי לוחות, חצי דולר הוא דבר שבור, אתם יודעים ידידים, כל איש יש לו את עשרת הדברות השלימות שעדיין לא שבר, ולכל אחד יש גם שברי לוחות עמוק עמוק בתוך חדרי הנשמה שלו.
אתם יודעים, מי הוא חבר טוב אמיתי? מי שיכול לקחת את שברי הלוחות שלו ולקשר לשברי לוחות של אדם אחר, זהו חבר אמיתי, כי להרבה אנשים אני מראה בגלוי הלוחות השלימות שלי, אבל את השברי לוחות שלי אני מפחד להראות להן, אבל בפורים אנחנו ידידים כל כך טובים ואמיתים עם כל אחד, לכן משתתפים אנו במחצית השקל שלנו, ונותנים מחצית השקל בימים הסמוכים לפורים. ויום אחד בקרוב יהיה כל העולם כה קרוב אחד לשני, שאנחנו נגלה כל אחד לשני את השברי לוחות שלו, ונגלה את כל הנפילות שלנו, איך ששברנו את הלוחות, אבל למען השם כבר יהיה שלום בעולם.
אתם יודעים למה אנחנו מונים את החודש לפי הלבנה ולא לפי השמש? נכון שהשמש יפה ושלימה, אבל הלבנה שבורה כי אין לה אור מעצמה רק מקבלת מהשמש, לכן הלבנה מליאה וגם שבורה, ואתם יודעים הגמרא מתחילה בדף ב׳ ודף א׳ הוא ריק בלי שום מילים, כי דף הראשון הוא שברי לוחות, ולכן כשאני גומר ללמוד אני מנשק את דף הא׳ ולא דף ב׳, כי לימוד האמיתי, כשלמדת בעומק העומק של הנשמה והלב שלך באמת, אתה אומר ״מה אני יודע באמת הרי התורה היא כל כך גדולה?״ לכן מנשקים את דף א׳ שמראה על דברי תורה עמוקים יתר ממה שאפשר לכתוב.
כי הלימוד האמיתי, הוא עמוק עמוק כל כך, שאני מגיע למדרגה להבין שאני לא יודע כלום, הוא עמוק כל כך הרבה יותר ממה שכתוב באותיות התורה, לכן אתם רואים, כי העולם רוצים ״שלום״ שיעשה אותם שלימים, והם לא מצליחים מדוע? כי הם לא רוצים את השלום ששובר את הלב של השני, שזה באמת העיקר, כיון ששלום שהם רק בבחינת שני לוחות הברית השלימות, אינו עמוק כל כך כמו השברי לוחות שהם כל כך עמוקים. ותדעו שפעם אחת בשנה היו אוספים את מחצית השקל למען בניית המשכן ובית המקדש, וכל אחד נתן שקל שבור, מחצית השקל, ובזה ממש היה קיום של בית המקדש, זה העניין שכל אחד נותן את שברי לב שלו ובזה בונים דבר שלם, כי אתם יודעים מה שהיו אומרים בעת נתינתה: "זה שובר את הלב שלי ממש שאני יכול לזכות להשתתף ולתת דבר מה, לקיימו של בית המקדש. וזה יורד לתוך עמקי חדרי הנשמה והלב שלי, ובשברון לב הזה אני משתתף״. כי מה שהוא עמוק עמוק הוא באמת שבור, כלי המוכן לקבל כל דבר, ובשברון הלב שלנו ושלמותו, נזכה בקרוב לאחד כל הלבבות נשברות של כלל ישראל, וירחם השם יתברך עלינו, והרופא לשבורי לב, נדחי ישראל יכנס, בביאת גואל צדק בבנין בית המקדש במהרה בימינו אמן!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>