4- בלק

אבל יש את הצד השני של 'תקיפות'- בדברים שאין שום שאלה ודברים ברורים, כמו לשמור תורה ומצוות שכבר את זה כתוב בתורה. ואנחנו צרכים לצעוק בקול גדול שה' הוא מלך בברור ואין לנו שום ספק. ולומר לכל אחד בברור שאין לנו צל של ספק בתורה הקדושה שהיא אמיתית וניתנה לנו מה' וכל הספרים של הצדיקים זה אמת גמורה.
בפרשתנו השבוע אנו קוראים על בלעם שרצה לקלל את עמ"י במדבר, ובזמן שרצה לקלל את עם ישראל (מול בלק שהשכירו לצורך הדבר), ה' הכניס לפיו ברכות ולא נתן לקלל.
אחת הברכות שבלעם מברך את עם ישראל-"כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" אומר הרבי בעל 'מי השילוח'- שניחוש מרמז על עקשנות ויציבות, וקסם זה דבר מאוד לא יציב ומתנדנד, ומוסיף ואומר שיש מצבים שונים וכ"א צריך לדעת את הדרך שלו לרגע הזה. זה היה ברכת בלעם לעם ישראל, שכל אחד ימצא את שורש נשמתו בכל רגע ובכל מקרה וילך בדרך הנכונה- או בעקשנות או בזרימה.
יש תורה נפלאה ועמוקה של ר' שלמה קרליבך על דברי 'מי השילוח' האלו יש שני בחינות באדם, יש דברים שאנחנו צרכים לעשותם בתקיפות, ויש דברים שצריך לעשותם בביטול ולהיות קשובים למציאות שלפננו:
"הרבה אנשים חושבים: 'אני כ"כ מתוקן אני כל כך גבוה. אני יכול לדבר עם כל אחד בעולם, אני יודע הכל'. כמה טעויות אנחנו עושים שאנחנו מדברים עם אנשים. לפעמים אנחנו אומרים לאדם משהו, ואנחנו בכלל לא מתכונים לפגוע ברגשות שלו, ועם זאת אנחנו חותכים את נשמתו. האמת היא שאנחנו לא יודעים כלום. אנחנו אפילו לפעמים לא יודעים איך לקבל. לפעמים מישהו בא אליך ורוצה להגיד לך מילה טובה- ואתה לא יודע איך לקבל את זה. שׁערו בנפשכם מישהו רוצה לעשות לכם טובה ואתם לא יודעים איך לקבל את זה….
חברים: אני רוצה לעשות לך טובה האם אני יודע שזה טוב בשבילך? מה אני יודע!
למשל אחד אומר: 'תשמע, ראיתי שעשית משהו רע ואני רוצה לתת לך מוסר עכשיו. זאת הטובה הגדולה ביותר שאי פעם עשיתי בשבילך. אני החבר הכי טוב שלך, לכן אני חייב לומר לך, אני כבר לא יכול לשבת בשקט', אני מוכן לתת לכולכם מוסר, אבל עכשיו זה הזמן? איך אתה יודע מתי זה הזמן? מה אנחנו יודעים על אנשים אחרים? אנחנו יודעים כ"כ מעט..
אני רוצה לומר לכם אנחנו לא יודעים כלום, ואנחנו גם לא יודעים באמת את העומק של התורה אני יספר לכם סיפור:
כאשר הבעל שם טוב הקדוש לקח את הרב הקדוש, 'רבי צבי', לחתן, הוא שלח את בעל 'תולדות יעקב יוסף' לבחון אתו ולראות אם הוא יודע משהו.
כשבעל 'התולדות' חזר, שאל אותו הבעל שם טוב: נו מה יש לך לספר עליו?' ענה לו: 'שאלתי אותו בכל המסכתות ובכל חלקי השולחן ערוך שאלתי אותו הכל'
'מה הוא ענה?' אמר לו בעל 'התולדות'-'הוא תמיד אמר שהוא לא יודע שאל הבעש"ט: 'האם היה משהו שהוא כן יודע'?
-'לא, לא היה אפילו פעם אחת שהוא אמר שהוא יודע'. אמר לו הבעל שם טוב: 'גוואלד, איזה חתן גדול! איזה חתן!'
כל מה שאמרנו הוא טוב אבל מצד שני אם אני אומר על כל דבר- 'אני לא יודע' זה גם רע.
אשאל שאלה מטופשת: האם אתה בטוח שהשם בחר בך? האם אתה בטוח שאתה יהודי? אני ממש צריך להיות בטוח. אני לא יכול לומר אני לא יודע.
בעל מי השילוח אומר צריך שתהיה לאדם 'תקיפות' כלומר מין כוח פנימי חזק ולומר 'אני כן יודע!'.
ברור לי שאני צריך לשמור שבת! ברור לי שזאת אשתי! ברור לי שאלו ילדי! ברור לי שאני צריך להיות בארץ ישראל! ברור לי שהשם נתן את ארץ ישראל ליהודים! אין לי שום שאלה ברור לי כל-כך. אין אפילו מילימטר של ספק בליבי." עד כאן דברי ר' שלמה קרליבך.
נחזור לדברי בעל 'מי שילוח' של פרשתנו- יש מצבים של תקיפות ויש מצבים של שפלות והכנעה כלפי השני. וברכתו של בלעם הייתה שנזכה לכוון תמיד לדרך הנכונה של המקרה הזה.
יוצא לנו מכאן שיש דברים ומצבים שאנחנו צרכים את השפלות והביטול, בזמן שאנחנו מדברים עם אנשים-'מה אנחנו יודעים מה עובר על השני בלב', וצריך להרגיש ביטול ושפלות כלפי כל אחד מישראל- 'לא כל יהודי קדוש, כל יהודי הוא קודש קודשים'. ולכן אנחנו צרכים זהירות שאנחנו מדברים עם יהודי שמא נפגע בו וצריך הרבה הרבה תפילות שלא יפגע לפני שאנחנו נגשים ליהודי לדבר אתו דברים עמוקים לנפשו.
2.
ידידים חביבים, שבת שלום!
בפרשת כי תצא כתוב "ולא אבה ד׳ אלקיך לשמוע אל בלעם, ויהפוך ד׳ אלקיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ד׳ אלקיך".

עומק הענין בזה, שמגלה לנו השי״ת כי בזה שאנחנו מלאים באהבת ישראל, שהאויר בינינו מלא שמחה ואחדות, זה גופא מעורר את האהבה של הקב״ה לנו, וממילא בכח הזה מהפך לנו ד׳ הכל לטובה ולברכה. וזה מה שאמר ד׳ לבלעם בפרשתנו "לא תָאֹר את העם כי ברוך הוא" – בלשון יחיד, ולא "כי ברוכים הם", לומר כי עצם זה שהם ביחד זה הברכה המהפכת כל דבר לברכה, ובגללה כמו שבלעם בא עם כח גדול לקלל את בנ״י, כך כשנתהפך לברכה חלה הברכה בכח עצום.

כולכם יודעים מה שרצה בלעם לעשות לעם ישראל. מצוי בחברה שיכולים להיות ביחד הרבה זמן, וברגע אחד יכולים לאבד הכל. וכן רוב הדברים בעולם הזה – למשל הרס של שלום בית זה לא בגלל דברים שבשגרה, זה רק בגלל משהו חד פעמי שהוא לרגע אחד, רגע אחד שעשו טעות קטנה במקום להיות כ״כ קרובים. וזה מה שרצה בלעם הרשע לעשות, הוא רצה לקחת את ישראל לרגע קטן שלא נהיה באהבה עם ה׳ ח״ו.

ואם חטאנו בחטא של בלעם, כלומר שנִיתַקנו כביכול את האהבה והקשר העמוק שלנו לאבינו שבשמים, התיקון לה'רגע הקטן' הזה של בלעם הוא 'רגע של פנחס' – לא די ברגע רגיל, להניח תפילין כמו כל יום, אלא צריך רגע מיוחד שבו אני יכול לתקן את הכל.
ולכן, אתם יודעים, בעומק העומקים, בית המקדש נחרב רק בגלל בלעם – בגלל המחיצה ששם בינינו לאבינו שבשמים. לכן בשלושת השבועות בין שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, אמנם בעצמוּת של יום לא נשתנה שום דבר, אבל מרגישים שיש משהו שונה באוויר, כי יש חס ושלום 'רגעים של בלעם' באוויר, ולכן יכולים בקל לכעוס ח״ו ושאר דברים. אבל גם יש בשלושת השבועות רגעים גבוהים מאד, וזה מה שר׳ נחמן אומר כי ברגע שמרגישים כעס על חבר טוב או על בת הזוג ומתגברים ולא כועסים, אז בזה נעשה להם רגע אחד גבוה מאד – שיכולים להיות קרובים הרבה יותר מקודם.

אתם מבינים עומק של דברינו? געוואלד! ברגע שאני יכול להפסיק לאהוב אותך לעולם, ברגע הזה ממש יש לנו מדרגה לאהוב אחד את השני ברום המעלה, להיות קרובים אחד לשני לגמרי. נמצא כי בתשעה באב, שבו נשרף בית המקדש, באותו רגע יש לנו פתח לביאת המשיח, "משיח נולד בתשעה באב אחה״צ".

לכן בשלוש השבועות יש כח אדיר וחזק באוויר. אני יכול לכעוס ח״ו, או להפוך את הרגעים הקשים אלו לרגעים הכי גבוהים וקדושים בעולם, רגעים שהם הכי עמוקים וגבוהים. אנחנו צרכים לתפוס את הרגעים האלה ולנצל אותם, לא להרוס את אהבה בינינו אלא להתגבר, ובזכות ההתגברות שלנו אנחנו נתעלה ברום המעלה.

זו גם הסיבה שאמנם לא נושאים אישה באלו הימים, אבל אירוסין מותר – כי נישואין זה קשר של יום־יום, אבל אירוסין זה קשר של רגעים, והימים האלו מיוחדים לרגעים גבוהים.

תראו מה המעלה של רגע אחד: משה רבינו רצה להיכנס לארץ ישראל, והשי״ת אמר לו: אתן לך לראות את ארץ ישראל לרגע אחד. במבט של רגע אחד גבוה אפשר להסתכל בעיניים פנימיות, לראות את האמת הפנימית.
לפעמים אנו יכולים לחשוב על אדם אחד שאינו נחשב לכלום, והשי״ת מראה לנו רגע אחד שאנחנו מעריכים את החבר – ה'רגע של קודש קדשים', ואז אנו רואים שלא ידענו כלום עליו ולומדים להעריך אותו כראוי.
זה דבר נפלא מאוד. אנחנו חיים בדור של ביאת המשיח, ובדור
הזה כל העולם כולו מקבלים השתוקקות יותר ויותר לרגעים מיוחדים וקדושים יותר. מה פירושו שאני מתהפך להיות עובד השם בעומק?

שזה מהפך כל הבני מעיים שלי, שזה לא רק מצוה של כל יום כמו תפילין, אלא אנו רוצים ממש רגע אמיתי מלא עומק עם כל הלב והנשמה. פנחס הוא שהוריד דבר זה לעולם, שיהיו לכולנו רגעים עמוקים וקדושים, ע"י ה'רגע של קדושה' שלו.

ופנחס הוא אליהו הנביא, שהוא יביא לנו את הבשורה הטובה שמשיח בא. לכן "י״ז בתמוז" נופלת בפרשת פנחס, שעל זה התפלל פ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>