4- פנחס

כתוב בספר הקדוש 'אמרי פנחס' מרבינו ר׳ פנחס מקוריץ- שבפרשה שלנו ה' בירך את פינחס- "את בריתי שלֹם" בלי 'ו' היינו'שָלם' וידוע שפנחס הוא נשמת אליהו, ואליהו לא מת והוא שָלם לעולם ועד, כי מיתה בא משבירת הכלים , ובחינת שלמות זו ישנה בכל דבר בעולם- הכותל המערבי, שלמה המלך בנה אותו והוא עומד לעולם, ועל העיר לוז כתוב בזהר שאין שם מיתה, ובאדם ישנה עצם הנקראת לוז שלא שולט בה המוות וממנה תהיה תחיית המתים, ובעופות יש עוף ששמו חול שאינו מת לעולם , ואמר ר' פנחס ז״ל – 'כמדומה לי שאינו אוכל אותו העוף כ״א במוצ״ש, ולכן אינו מת שלא נהנה מעץ הדעת טוב ורע שנאכל בערב שבת, וגם לעצם יש קיום מטעם הנ״ל שאינו נהנה רק מאכילת מוצאי שבת קודש' עכ״ל.
נמצא כי בזכות שמסר פנחס את נפשו זכה להתקיים לעולם שנהפך לנשמת אליהו הנביא. כולכם יודעים כי סעודת מלווה מלכה סעודת דוד , ו"דוד מלך ישראל חי וקיים", והעצם לוז של האדם שנשמרת לעולם, העצם הנ"ל ניזון רק מסעודת מלווה מלכה , כי מוצאי שבת הוא זמן מסוגל לכל דבר שיהיה לו קיום לעולם, כי אחרי שבת קודש שהיינו בעולם כה קדוש, ואנו צריכים לחזור לעולם הזה, כולנו מתפללים שכחה של שבת יהיה לעולם, ולכל ששת ימי המעשה, כמו ששני אנשים ידידים קרובים זה לזה באהבה ואחווה צריכים להיפרד, כל אחד מבקש הלואי שנשאר ביחד, למה נפרד זה מזה? כך אנו מתפללים לה': ' בבקשה אל נא תיקח את השבת ממנו הלא היא כ״כ קדושה בעומק הלב, כ״כ הרגשנו את טעם נועם העליון, איך ניפרד עכשיו להיכנס לימי החול?'. ולכן בא דוד המלך שקיים לעולם, ונותן לנו כח שקדושת השבת תישאר אצלנו בכל ימות השבוע וכך יהיה בעת ביאת משיח צדקנו, שבמוצאי שבת אחד כולנו ביחד נאמר להשי״ת: ' אנחנו לא רוצים הבדלה, אנחנו כל כך רוצים שיהיה שבת כל השבוע', ואז יאמר לנו השי״ת: ' בגלל רצונכם הקדוש שאתם כ״כ רוצים שבת כל ימי השבוע, אני יביא את משיח בן דוד ויהיה יום שכולו שבת'. מה אתם חושבים שהמציאות תשתנה מתי שהמשיח יגיע? לא, ימשיכו להיות אילנות ועננים 'ועולם כמנהגו נוהג, אבל מה ישתנה אז? משיח צדקנו יגלה לכל אחד את עומק הפנימיות שבלבו. בגלות אנחנו לא רואים את הפנימיות של כל דבר, אבל הצדיקים, שיש להם עיניים קדושות, 'עיני משיח', יכולים אפילו עכשיו בגלות לראות ש'ד׳ אחד ושמו אחד', כי הם רואים את הפנימיות של כל אחד ובכל דבר. זה תלוי בנו, אני יכול בכל משך ימות החול לעשות הכל כמו כולם בחיצוניות, אבל החידוש שלי הוא שבפנימיות שלי בעומק לבבי יש שבת קודש, השאלה היא ״כמה אתה מושך את שבת עליך ?״ ולכן החוזה מלובלין כתב לקדוש מזידיטשוב זי״ע, שלא יאמר תחנון בימי החול, כי הם בבחינת שבת. כי אצלו היה שבת כל השבוע. וכן אנו צריכים לזכור בתוך ליבנו את שבת קודש, והעיקר שבלב שלנו נרגיש את נועם קדושת השבת, ועל ידי זה נגיע גם לדבר שלא יגמר לעולם "את בריתי שלם", נזכה ל"יום שכולו שבת", עם נועם עליון, בלי שום בלבול וחושך רק אור גדול במהרה בימנו אמן!
סיפור נאה על המשכת שבת: לפני בערך מאתיים שנה, באושוויצים, לצערי, עלי לספר לכם שאושוויצים זה בעצם השם הפולני של העיירה אושוויץ, שאי אפשר לשכוח אותה. אבל אז היתה זו אושוויצים. והרבי הקדוש ר' הרשל מאושווינצים, כך הוא מספר:
כשהייתי בן שבע עשרה, התגעגעתי שיהיה לי רבי. אחד שממש נוקב ויורד אל עמקי הנשמה שלי. אחד שיכול לייעץ לי איך להתקרב אל הקדוש ברוך הוא. הסתובבתי בין כל הצדיקים אבל עדין לא מצאתי את שלי, עד שפתאום שמעתי שר' שלמה'לה קאשאנובר, הוא היה ביחד עם החוזה מלובלין אצל הרבי רב שמעלקה, קדוש ונורא שמו. הוא יבוא לשבת קודש לאושווינצים. לבי אמר לי שהוא יהיה הרבי שלי. אבל עשיתי לעצמי סימן. כמובן באותם הימים כל יהודי באושוויצים היה שומר שבת. מי לא הניח תפילין ולא הלך ללמוד. אבל יהודי אחד כמעט שלא ידע כלום. בקושי ידע איך להתפלל. הוא היה סבל. שמו חצק'ל. היה לו משהו משלו. יום ראשון, נגיד חנה'לה קונה בשוק עשר קילו תפוחי אדמה. זה קצת כבד. והיא אומרת, חצק'לה, אתה יכול להביא לי את זה לבית? חצק'ל הוא אדם גיבור. גיבור שבגיבורים. והוא בתמימותו שואל: חנה'לה, תגידי לי, את חושבת שישארו כמה תפוחי אדמה לכבוד שבת קודש?
אפשר היתה זו אמת, ואולי רק כדי לפייס את ר' חצק'לה, היא אומרת: כן, כן, בטח, יש פה הרבה תפוחי אדמה לשבת קודש.
הוא לקח את התפוחי אדמה והעלה אותם עד השמים. הוא התחיל לשיר: לכבוד שבת. לכבוד שבת קודש.
כמובן, ביום שני הוא שר, ביום שלישי הוא שר. ביום רביעי הוא כבר לא שר כי כמובן שזה לכבוד שבת קודש. אבל יום שישי זה היה יום של חצקל'ה. פניו צהלו מרוב קדושת שבת. בשוק אפשר היה לשמוע את קולו, מעולם ועד עולם. לצערי, כל העיר חשבו שהוא קצת אידיוט, קצת לא נורמאלי, קצת מפגר, אבל אני ידעתי, בתוך תוך לבי, שאם יש יהודי אמיתי באושוויצים, זה חצק'ל. חצקל'ה לכבוד שבת, כך קראו לו מתוך צחוק, אבל אני ידעתי שזה אמיתי. אז עשיתי לעצמי סימן. אם ר' שלמה קשאנובר אומר לו שלום כמו שהוא אומר לכל אדם, הוא לא הרבי שלי. אין לו הרגשה. אין לו רוח הקודש. אבל אם הוא צדיק אמיתי, כשהוא יושיט את ידו הקדושה לידו של חצקל'ה לכבוד שבת, והוא מדבר איתו, והוא מקרב אותו, והוא אומר לו חזק חזק ונתחזק, הוא הרבי שלי.
כמובן, התפילה של רבי שלמה קאשאנובר היתה עד לב השמים. אחרי התפילה כל הקהילה הקדושה ניגשו אליו לברך אותו ולהתברך ממנו. רק שני יהודים עדין לא אמרו לו שבת שלום. אני וחצ'קלה- אני חיכיתי לחצ'קלה לכבוד שבת. וחצ'קלה לכבוד שבת. נעבעך. כולם מבזים אותו, והוא חשב מי יודע אם הרבי יושיט לו את היד.
פתאום הרבי הקדוש הופך את פניו ואומר לשנינו: רבותי, תגידו לי שבת שלום. חצ'קלה לכבוד שבת היה הראשון. הוא ניגש לר' שלמה קאשאנובר ונותן לו את ידו. ר' שלמה קאשאנובר, ברגע שהוא לקח את ידו של חצ'קלה לתוך ידו, הוא סגר את עיניו. מרחף בשמים. והוא אומר לו: "יהודי נחמד, איך קוראים לך?" והוא אומר, "חצקל'ה" "יש לך עוד שם?"
הוא מאוד התבייש בפני הרבי, וענה -"רבי הקדוש, בצחוק קוראים לי חצקלה לכבוד שבת."הוא עוד מחזיק בידו של הרבי. ר' שלמה קאשאנובר, פתאום דמעות גדולות נושרות מעיניו. והוא אומר, "חצק'לה אני מקנא בך. איזה שם קדוש יש לך. חצק'לה לכבוד שבת. מי אתה, חצק'לה, תגיד לי."
"רבי הקדוש, אני סבל. העבודה שלי בשוק. מעולם לא הכרתי את אבא ואמא שלי. גדלתי ברחוב. אני בקושי יודע איך להתפלל בגלל ששום אדם לא היה לו זמן ללמד אותי. יש לי אישה וילדים. ר' שלמה קאשאנובר עדיין מחזיק בידו, ואומר לו: "חצק'לה לכבוד שבת, רק תגיד לי דבר אחד, על מה אתה חושב כשאתה שר לכבוד שבת?" והוא מאוד מתבייש, אבל הרבי שאל אותו.
כך הוא אמר: "רבי הקדוש, כשאני שר לכבוד שבת, כך אני אומר בלבי: ריבונו של עולם, יודע אני שאתה בראת שמים וארץ, אני יודע את ההתחלה, אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, משה רבינו, אהרון הכהן, בית המקדש וכל משרתי עליון, אבל, ריבונו של עולם, אני לא יודע מה יהא בסופו של דבר, מתי נחזור לירושלים, מתי תבנה את בית המקדש, מתי תחזיר את עם ישראל לארצנו הקדושה?
רבנו הקדוש מקשאנובר מסתכל עליו ואמר לו: "חצק'לה לכבוד שבת, לו עם ישראל היו יודעים שכל מה שקורה להם הכל לכבוד שבת, לכבוד שבת הגדול, לכבוד יום שכולו שבת, אז המשיח היה בא מהר.

2

חביבים תדעו דבר עמוק מאוד, רוב המחלוקת בין ידידים וקרובים זה לא בגלל דברים של יום יום, זה רק בגלל הרגעים המיוחדים שהיה להם והיו יכולים לתקן הכל, כי יש רגע של בלעם ח״ו שיכולים להחריב הכל, והתיקון לזה הוא רגע של פנחס שבזכותו ניצלו בני ישראל, לכן קיבל מהקב״ה מתנת השלום והכהונה כמו אהרן הכהן יסוד השלום והרגעים הטובים.
ור׳ נחמן אומר ״אם אתה כ״כ קרוב לאחד שאתה יכול להיות בכעס עליו, תדע שזה גופא סימן שיכולים להפוך זו הרגע ולהיות קרובים כ״כ ולתקן הכל בשמחה״.
כן בית המקדש לא נחרב אלא בגלל הרגעים של בלעם, הרגעים שנחסר אהבה בינינו, ובימי המצרים אלו יש בידינו להפוך הרגעים אלו לעילא ולעילא, ולכן בתשעה באב באותו יום שנחרב ביתנו הקדוש, אחה״צ נולד משיח ע״י שמהפכים אותו הרגע מצרה לצהלה, ולתקן עומק נשמתנו באהבה ואחווה.
ידידים וחביבים כולכם יודעים שבשבוע שעבר חיפש בלעם את הרגע שיכול לקלקל את בני ישראל ח"ו, ולא עלתה בידו כיון שהקב"ה ברוב רחמיו ואהבה אלינו הפך את כל הקללות לברכות, ופנחס ידע את הסוד של ה'רגעים' לכן באותו רגע שראה את המעשה של נשיא שבט שמעון הבין שיכול לקנאות את קנאת ה' ועל ידי זה ינצלו אלפי אלפי מבני ישראל, וכך המגפה נעצרה מיד.
לכן הקב"ה נתן לנו 'ברית שלום' כי פנחס הוא אליהו הנביא זכור לטוב, המופיע בכל ברית של כל ילד מישראל שנכנס לברית, וזה נרמז במילים של 'ברית שלום'. ותבינו עומקן של דברים, שחז"ל אומרים בגמרא(נדה לא:) 'כיון שבא (בן)זכר לעולם, בא שלום לעולם', כי בהולדת עוד נשמת ישראל זה מביא שמחה לכל בני ישראל כיון שבזה נתקרב הגאולה 'כי אין דוד בא עד שיוכלו כל הנשמות שבגוף'.

ועל ידי זה השמחה מתפרצת בעם ישראל כמו שאומרים, ושרים: 'סימן טוב ומזל טוב יהא לנו ולכל ישראל אמן', אז נעשה שלום בנינו, כי איך יכולים לשנוא אחד את השני כשאנחנו מלאים שמחה?!
ובזה המתיקות כבר נעשה עוד דבר שמביא רפואה לעולם לכל המשפחה(ירושלמי מו"ק ג' ז') ולכל כלל ישראל באחדות, כי המחלה הכי גדולה וקשה זה שנאת חינם, א"כ מיד שכולנו באחדות יש כבר רפואה שלימה לכולנו, ועוד מביא גם השפעת רבות ופרנסה טובה כי בזמן שהוא נולד- 'נולד וככרו בידו'(נדה לא:), ויהי רצון שנזכה להתאחד באהבה בביאת גואל צדק בב"א.
*****
משה רבנו עומד ומתפלל על כל דור ודור שיהיה לבני ישראל מחנכים מלמדים והורים שיעבירו להם את דבר ד' בלב מלא באהבה, ובקשתו של משה "יפקוד ה' אלוקי הרחות לכל-בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם"
אומר הצדיק מווארקא זי"ע פירוש על הפסוק- שהתפלל תפילתו מעומק נפשו עד כדי כך שתצא נפשו מחמת גודל אהבת ישראל, זה מרומז בלשון 'יפקוד' מלשון " בְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם" דהיינו שימלא השי"ת לב המנהיגים בשמחה ואהבה. ואז יוכל להיות "סובל דעת כל אחד ואחד", ומקור מדה זו הוא מפנחס שקינא לד' ומסר נפשו להציל בנ"י ולכן קיבל מתנת השלום שיבוא לבשרנו במהרה בימנו אמן!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>