4- ואתחנן

ובכן, אני רוצה לברך אתכם ואת כולנו, שאם פעם נהיה קצת נמוכים, נקום ישר "כשחר לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו. קומה עזרתה לנו" הקדושה שלנו כיהודים היא, שבאותו רגע שזה נגמר אנו כבר קמים.
שלום חברים יקרים! אני רוצה לשתף אתכם במשהו עמוק מאוד. אתם יודעים שהדבר הכי עמוק הוא כשמנשקים מישהו אחר. כתוב בשיר השירים: "ישקני מנשיקות פיהו"- שהדרך הכי גבוהה להסביר את מה שהתרחש בהר סיני, היא להגיד שהקב"ה נישק אותנו. למה כאשר מנשקים מישהו סוגרים את העניים אוטומטית? ולמה אין לנו בעיה לנשק ילדים, ויותר קשה מבוגרים? הדבר הכי עצוב הוא, שככל שגדלים יותר, הקושי לתת נשיקה גדל. למה? למדנו את זה באלפי דרכים, ועכשיו אני רוצה להסביר לכם בדרך חדשה: אילו היה מישהו אומר- 'אני עדין בוכה על ר' ישמעאל הכהן הגדול האחרון' , יגידו לו: 'אתה משוגע, עברו מאז אלפיים שנה'. ואם הוא ימשיך ויאמר- 'שהוא לא יכול להפסיק לבכות על ר' עקיבא. שהרומאים הרגו אותו ע"י מסרקות של ברזל', יאמרו לו: 'זה היה לפני אלפי שנים מה אכפת לך עכשיו?', ויאמר- 'שהוא עדיין בוכה על כל היהודים הקדושים, שנשחטו ונשרפו בשוק בזמן האינקוויזיציה בספרד' יגידו שעברו מאז כבר שמונה מאות שנה. ואפילו עם הוא יאמר: 'אני עדין בוכה על כל אחד מששת המיליונים', יגידו לו- 'תשכח מזה, נו באמת אי אפשר לחיות ככה'. 'אני עדין בוכה על כל חייל שנהרג בארץ הקדושה אי אפשר שלא לבכות על כל חיל קדוש'. ובכן כאשר אני מנשק מישהו אני סוגר את העיניים, כדי להגיד לו שאני כל כך קרוב עליו, שאני יכול להגיד רק אמת. ובכן בזמן שאני בוכה אני גם עוצם את עיני ואומר רק את האמת. כולם יודעים שלפי דרך החסידות, המקום הראשון שבו התורה מזכירה איזה דבר, זה השורש של אותו עניין. הפעם הראשונה שנשיקה מוזכרת בתורה היא "ויגש ויישק לו" –כאשר יצחק מנשק את יעקב לפני שהוא מברך אותו. כאן זה המקום הראשון בתורה, שכתוב, שאב מנשק את בנו. והמקום הראשון שמוזכר שיהודי מנשק את אשתו- " ויישק יעקב לרחל" כשיעקב מנשק את רחל אימנו. אז כולם מבינים שיעקב אבינו העביר את הנשיקה שקיבל מיצחק אבינו, לאשתו רחל. וכתוב שם: "ויישא את קולו ויבך" כשיעקב התחיל לבכות. כולם יודעים, שהוא בכה על חורבן בית המקדש. בשביל מה הוא בוכה עכשיו על החורבן, הרי זה עדיין לא קרה?
אתם יודעים מה כל כך קדוש בילדים? הקדושה המיוחדת שלהם היא שאין להם מושג של זמן ומקום. ילדים הם ממש אמתיים: מה זה משנה אם זה קרה אתמול או לפני אלפיים שנה? העובדה שזה קראה, ואלו שהלכו הם חסרים לי ואני צריך אותם. לכן אני בוכה אפילו שעבר המון זמן. כתוב בפסוק: " על אלה אני בוכיה"- בגלל זה אני בוכה, ואני לא אפסיק לבכות לעולם- "כי רחוק ממני מנחם משיב נפשי" אלו שיכולים להחזיר לי את הנשמה, ואת השמחה, כבר אינם איתי. אתם יודעים חברים, שלפי הקבלה, הנביא היה מנבא את ההפטרה של פרשת השבוע, במוצאי שבת של אותה שבת קודש שבה אנו קוראים אותה. אז תארו לעצמכם, שלפני כאלפים וארבע מאות שנה, בשבת פרשת ואתחנן, ישעיהו הנביא הקשיב לפרשת ואתחנן, במוצאי שבת הוא ירד מהר הבית, לאיזו פינת רחוב בירושלים עיר הקודש, וניבא ואמר "נחמו נחמו עמי, יאמר אלהיכם דברו על לב ירושלים וקראו אליה" תנחם את עמי, ואל תפסיק לנחם אותם, ותנחם את לב ירושלים, ותקרא אליה כל הזמן. אתם יודעים רבותי, לפעמים אדם כל כך צריך נחמה, כל כך צריך מילה טובה, שכאשר אתה רוצה לתת לו את זה, הוא בורח. תארו לעצמכם שהמשיח היה מגיע עכשיו, הרבה מאיתנו היו בורחים דרך החלון- כי אני כל כך רוצה משהו, אני לא יכול להאמין שזה הגיע, לכן כתוב-שכאשר הגאולה מגיעה, ירושלים בורחת, אז לכו קראו לירושלים- "זה נכון זה אמת , שמשיח כאן".
לפעמים כשילדים בוכים, אתה מנסה לדבר איתם והם בוכים, כי הם כל כך רוצים את המשיח. כולם יודעים, שגוועאלד!!! שעוד כמה ימים חמישה עשר באב. אתם יודיעם מה הייחוד שלנו כיהודים. שאנחנו יכולים לקום מהרצפה ולצפות שהמשיח יבוא למחרת…
הייחוד שלנו הוא, שמיד אחרי ט' באב- זמן חורבן בית המקדש. אנחנו ישר מוכנים ללכת להכי גבוה- טו' באב.

2.

ויתקבל ברצון לקרב ביאת גואלנו במהרה בימנו אמן!
בחתונה הגדולה באוסטילה כשהמחותן הקדוש ה"אוהב ישראל" מאפטא זי"ע היה איש זקן, והקדוש מריזין זי"ע רקד ריקודין של מצוה, אבנטו נשמטה ונפלה לארץ, והקדוש מאפטא התכופף הרים את האבנט וחגרו על מתניו של הקדוש מריזין, שהיה צעיר לימים, וכשהרגיש שבנו תמה על זה, אמר "עשיתי גלילה לספר תורה" יש צדיקים שהם בחינת "משפטים" שכולם מבינים אותם אבל יש עוד יותר מזה, צדיקים נסתרים בחינת "חקים" שאין הכל מבינים את גודל קדושתם ואחד מהם זה הקדוש מריזין, וכולם יודעים שמשיח יבוא בזכות אלו הצדיקים, שמן החוץ לא מכירים כלל את מעלתם, כמו שאמר הצדיק ר' מאיר מפרעמישלאן שראה בהיכל משיח אנשים שפלים עם שערות ארוכות אבל בפנימיות נשמתם מגיעים למעלה למעלה, ובזכותם נשמע בקרוב נחמו נחמו עמי.
כשאדם רוצה דבר מה מהשי"ת ומתפלל על זה, והשי"ת נותן לו מיד, כשקיבל הדבר נגמר המבוקש והתפילה, אבל כשמתפללים על דבר מעומק הלב עם כל החיות, התפילה עצמה זה הכל מה שיש, ונתקשרת עם כל התפילות שלו, לכן משה רבינו רצה כל כך ליכנס לארץ ישראל, התפילה היתה עם כל כך עומק, עד שכל דיבור ודיבור של כל איש ישראל עד עולם, נחשבת כמו תפילה שלימה בזכותו, וענה לו הקב"ה "רב לך" הרבה מזה שמור לך, כי תפילתך עצמה עמוק יותר מכל בקשתך, וכן כל התפילות שבכל הדורות שאנו מתחננים אל ד' על ביאת המשיח ותיקון השלום, יתגלה בקרוב שהם עצמה הקשר הכי חזק אל ד', ויתקיים "נחמו נחמו עמי" אמן.
ידידי חביבי כולכם יודעים כי משה רבינו התפלל "חמש מאות ושש עשרה תפילות" להשי"ת שיוכל ליכנס לארץ ישראל, והשי"ת אמר לו אל תוסף, ועם כל התפילות שהתפלל אף על פי כן לא נכנס משה לארץ, אפילו שידע שלא יכול ליכנס לא מנע עצמו מלהתפלל, תדעו כי נתגלה לנו עומקה של תפילה, כי אמת זה דבר גדול לדעת שהשי"ת נותן את בקשת האדם כשמתפלל, אבל יש עומק העמקות יותר מזה, כי לא מתפללים על דעת שיתקבל בקשתו, רק מתפללים שיודעים שהשי"ת שומע תפילת כל פה, וזה מדריגה גדולה מאוד שמתקשרים עם השי"ת בתפלה עצמה.
זה מה שפירש רש"י- 'שצדיקים מבקשים על מתנת חינם', אפילו שיודעים שאם תולים באיזה זכות יש יותר סיכוי שהתפלות תתקבלו, הם לא מבקשים את זה, וזה "בעת ההוא" שעיקר התפילה על "שעת התפילה" שנתקשרים להשי"ת, לכן משה רבינו מלמד אותנו עד היום הזה.
בפרט בשבת נחמו אחר תשעה באב כבר שנים רבות, עדיין בטחוננו בד' בתמימות, כי ישלח משיחו הולך תמים, ועם כל זה נחכה לו בכל יום שיבוא, ועדיין מתפללים אנו להשי"ת על הגאולה ולא מתייאשים כלל, כי אין התפילה תלויה אם נקבל הדבר שמבקשים, כי השי"ת יודע מה שאנו צריכים באמת.
לכן אמר השי"ת למשה "רב לך" ובמדרש "מה רב טובך אשר צפנת לריעך" כי מחכה למשה רבינו הרבה יותר ממה שביקש וע"י תפילתו פעל משה כי לעתיד לבוא בזכותו יבואו גם כל דור דעה שבמדבר לארץ ישראל, כי עיקר התפילה הוא עבור הכלל, ובזכות תפילת הכלל באהבה ובאחוה, יעשה מכל התפילות של עם בני ישראל תפילה אחת ויתקבל ברצון לקרב ביאת גואלנו במהרה בימנו אמן!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>