פרשת וישלח

בקשר ללימוד תורה נהג ר' שלמה לומר שצריך ממש לדפוק על דלתי התורה. בשביל להבין בתורה הקדושה, צריך לשבור את הראש לאלף חתיכות. צריך תמיד לשאול את עצמך: מה כתוב כאן בעצם? מה התורה אומרת לי? מה הקב"ה מדבר אלי?
זה מזכיר את הסיפור על החסיד שבא לרבי מקוצק, וסיפר לו בשמחה שזכה ללמוד את כל הש"ס. נעץ בו הרבי את עיניו ואמר: 'כן, אבל מה הש"ס לימד אותך?'
ר' שלמה אמר שבכל דבר שאדם לומד, הוא צריך לדעת ולהרגיש שה' מדבר אליו דרך אותו לימוד, ובאפן הכי אישי.
עוד אמר שאנחנו בדור שאין לו שעות. יש לו דקות. לכן יהודי צריך להסתובב תמיד עם ספר-קודש ביד. אף אם זוכה ללמוד בו רק שתי דקות, גם זה טוב מאוד. הקב"ה אינו זקוק לזמן מינימאלי בשביל להאיר לי, ללמד אותי. הוא יכול לעשות זאת גם בעיון של כמה שניות. 'אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט.'
זה מצידו יתברך. אבל מצידי – ככל שאהיה יותר טוטאלי ביחס שלי לתורה, כך אזכה שהקב"ה יותר יאיר לי דרכה.
ר' שלמה עצמו הסתובב תמיד עם כמה ספרי-קודש ביד. הוא היה פותח כל ספר לכמה דקות, והיה נראה מרוכז באופן הכי עמוק.
כשהיה נכנס לחנות ספרי-קודש, זה היה כאילו נפגש עם מאות גדולי ישראל. וכשנגע בידו באיזה ספר, הקפיד לפתוח אותו וללמוד בו משהו. 'אם יצא לי לנגוע בספר הזה', הסביר, 'זה אומר כנראה שאני מוכרח ללמוד בו משהו, וגם לחשוב על הרב הקדוש המחבר.'

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>